דפים

יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

הירהורים לגבי כתיבת הבלוג (או למה להחשף)

עלתה בי השאלה מה המניע לכתיבת בלוג זה? מאיפה הצורך/הרצון (לא ברור לי מה זה יותר צורך או רצון) לחשוף את עצמי כך. כי הרי ברור לי שבשיתוף המחשבות וההתלבטויות אני חושפת יותר מאשר כתיבת חוויות גרידא.
זה יומן מסע. בעיקר מסע נפשי, פנימי אך גם מסע פיזי.
אני כותבת אותו קודם כל בשבילי. גם כדי שאוכל לראות את הדרך שעברתי כשאקרא בו בעוד שנה, שנתיים …

אך גם כדי להוציא, לנסח, לחדד את מה שעובר עלי ואת המחשבות. החידוד הזה מוליך לעיתים לתובנות.
העובדה שזה יומן רשת, אליו אני מתכוונת להזמין קוראים, מוסיפה עוד רבדים:

זו התמודדות מסויימת – מאבק עם המילים על הניסוח שיהיה מדוייק, שיהיה מעניין.
    כשאני כותבת רק לעצמי (יש גם כזה) – זו כתיבה הרבה יותר מבולבלת, אסוציאטיבית, קופצת מדבר  
    לדבר, חוזרת על עצמה שוב ושוב יחד עם המחשבות המעגליות. (ומטעמי עצלות אני לא מתמודדת עם 
    הניסוח, הדיוק והעניין).

* אחת מני דרכים רבות לשמור על קשר. חברים מהעבודה שכבר נפרדתי מהם, משפחה וחברים שאפרד מהם
   עוד מעט ביקשו / יבקשו שאשלח משהו מידיי פעם, ואספר איפה אני ומה אני עושה - זו דרך מצויינת לעשות
   זאת, במקום אחד בו אשתף בחוויותי ומחשבותי ומי שרוצה מוזמן לקרוא ולהגיב.

* זה עונה על רצון (ו/או צורך) להכרה, לקהל (מעיין הצגת יחיד לחרֳדֲת במה) ולקבלת תגובות ממי שקורא 
   אותי. אני זוכרת כמה נהנתי לקרוא את התגובות בבלוג של הטיול הגדול.
   זה כמובן בשביל האגו – השדון שלא יודע שובע ורוצה הכרה ולשמוע שאוהבים אותו ואת מה שהוא עושה.
   אך לעיתים התגובות שמגיעות מחדדות עוד יותר, או מאירות משהו שהיה סמוי מן העין.

*המינון – למי שיקרא את הבלוג (בעיקר אם נרשם לקבלת עדכונים), תגיע כל פעם רשומה יחידה.
  בתדירות משתנה – תלוי בחוויות, במחשבות, ברצון לשתף, בכח להתמודד עם הכתיבה.


  והנה כבר עלתה בי איזו שהיא תובנה תוך כדי כתיבת רשומה זו.
  כשנסעתי לפני שנה וחצי לאוסטרליה והחלטתי לכתוב בלוג, קראתי לו  "הטיול הגדול".
  לבלוג הנוכחי אני מתייחסת כיומן מסע חיים. בחירת מילים שנראת לי פתאום מדוייקת.
  הרי כשנסעתי לאוסטרליה ידעתי שזה טיול, יש תאריך יציאה ותאריך חזרה (היה לי ברור שאני חוזרת 
  לאותם חיים אם כי קיוויתי/ידעתי שאחזור שונה), התייחסתי אליו כאל טיול פסק זמן לאגירת כוחות
  התרעננות וזמן למחשבה.

  ואילו עכשיו זה הרבה יותר מטיול. זו בעצם פנייה חדה במסע החיים. לתקופה מסויימת ההרגשה היתה 
  אפילו של קפיצה ממצוק (בתקופה שלפני עזיבת העבודה). אז נחתתי ועכשיו אני בצומת דרכים של מסעי
  בחיים. ופה אתאר את המסע הזה עד שאמצא את הדרך החדשה שבה ארגיש שוב את חדוות העשייה
  והיצירה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה