דפים

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

צומת דרכים

פתחתי דלת וברגע שעברתי דרכה, נפרסו בפני עשרות שבילים.
ואני עומדת שם  עם תחושה חזקה שאין לי מושג מה אני רוצה. הרגשה של בילבול וחוסר ידיעה.



זיהיתי לאחרונה שני דברים שגורמים או מנציחים את תחושת הבילבול הזו:

1. אני לא מצליחה כרגע שלא לערב את השכל בבחירה.
    והשכל תמיד עוסק איך שהוא בעתיד, ברווח והפסד,בפרנסה. האם אוכל להתפרנס מזה? מה ארוויח אם
    אבחר בדרך הזו או האחרת?
    לעומת הבחירה מהשכל, יש את הבחירה מהלב. וטעמתי כבר את טעמה והוא טעים מרגש ומרגיש נכון.
    ההחלטה של לעזוב את העבודה באה מהלב ומהלב בלבד.השכל צעק שאני עושה טעות, שאם כבר 
    החלטתי לעזוב -אז למה עכשיו? למה למהר, למה לעזוב לפני שיש לי כיון חדש.
    השכל גם קיבל חיזוקים מבחוץ מאנשים יקרים שאני אוהבת ומעריכה.

    ולמרות זאת ועם כל הספקות החששות והפחדים שעלו (ועדיין עולים) יש איזה עוגן – אני מצליחה לעצור   
    ולשאול שאלה אחת "איך אני מרגישה עם ההחלטה הזו?" וההרגשה מגיעה דיי מהר והיא תמיד חיובית,
    אני חשה הקלה, שלווה, התרוממות רוח, התלהבות, אפילו איזו תחושה פיסית שאם אנסה לתאר אותה
    במילים זה יהיה משהו כמו פרח גדול שנמצא במרכז הבטן.
    וכל פעם כשאני שואלת את השאלה הזו (או סתם פתאום מחשבה על הצעד הזה שעשיתי חולפת בראשי) 
    עלי הכותרת העדינים  שלו נפתחים ומדגדגים את פנים הבטן. זו הרגשה טובה, אך כמו בדיגדוג מהר
    מאוד אני מרגישה שדי, שאני לא יכולה להכיל את זה, שזה יותר מידיי טוב. ובאמת ברגע שעלי הכותרת 
    נפתחו הדיגדוג הזה מפסיק עד לפעם הבאה.

   (הבחירה מהלב הקודמת דרך אגב, היתה לצאת לטיול הגדול)

2. אני מרגישה שמשהו מונע ממני לקבל החלטה. יש שם איזה קושי. כשניסיתי לראות מהו הקושי הזה,  
    גיליתי שבחירת דרך אחת מבין כל האפשרויות שעומדות בפני תגרום בכך לויתור על שאר האפשרויות,
    ויתור על היזדמנויות שיקרו בדרך שעליה ויתרתי. זו בעצם תחושה של אובדן, לאבד משהו שטרם הכרתי.
    זה מורגש בעיקר לגבי שתי האפשרויות העיקריות – ניו זילנד או אירופה? אך לא רק.

אז אלו שני הגורמים שזיהיתי לאחרונה. הם מצטרפים לגורם שלישי שידוע לי מזה זמן רב – חוסר הביטחון והביקורתיות הכפיתית שלי. שני "היהלומים" של השכל – אותם הוא דואג למרק בכל הזדמנות…
אך זה ישן, ויש לי כמה כלים להתגבר על כך, לעיתים בייתר הצלחה ולעתים עם פחות הצלחה.

לסיכום, קודם כל אני שמחה שאני רואה את שלושת הגורמים הנ"ל.  ה "גילוי" הזה של שני הגורמים החדשים מוריד קצת את הלחץ, וחוסר האונים שנובעים מתחושת הבילבול הזה וחוסר ההחלטיות.

עכשיו כשאני כותבת את הדברים האלה אני מרגישה שאיזושהיא פעולה חוויתית יכולה לעזור לי להתמקד מחדש ולהרגיש מה אני רוצה.

זהו אני חושבת שעצם העשייה וההנאה מהעשייה תעזור להשקיט קצת את המחשבות המעגליות והסרטת התסריטים. (נותן מענה לגורם הראשון מבין השלושה שזה גם משהו)
אז יאלה קדימה – לעשות!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה